בעידן שבו הבינה המלאכותית הופכת מתשתית טכנולוגית לדת דיגיטלית חדשה, השוק הישראלי ניצב בפני תופעה חברתית-עסקית ייחודית המערערת את מבני הכוח המסורתיים של הפצת ידע. דמותו של 'גורו הבינה המלאכותית' (AI Guru), הפועל בתוך המרחב המוגן והשקט של קבוצות הוואטסאפ הסגורות, מייצגת את הזיקוק האולטימטיבי של "כלכלת ההייפ" המודרנית. סיקור זה מנתח את התופעה דרך שלושה צירי עומק – טכנולוגי, אנושי ועסקי – ומבקש לחשוף את המנגנונים הסמויים המניעים את גלגלי האוטונומיה המידעית החדשה, תוך שימוש במטאפורות תרבותיות המבהירות את המורכבות הסוציולוגית של המהלך.

הציר הטכנולוגי: מהנדסי התודעה בתקופת ה'דארק סושיאל'

המעבר של מוקדי הכוח השיווקיים מהרשתות החברתיות הפתוחות אל עבר מרחבי ה'דארק סושיאל' (Dark Social), ובראשם אפליקציות מסרים מיידיים כמו וואטסאפ, אינו מהלך מקרי אלא תגובה טכנולוגית-אבולוציונית לעומס המידע והשחיקה באמון הציבור באלגוריתמים הציבוריים. בישראל, שבה וואטסאפ היא כלי התקשורת הדומיננטי, הפלטפורמה הפכה לזירה שבה נבנית האוטוריטה החדשה.

תשתית השתיקה: וואטסאפ ככלי לשליטה מידעית

הבחירה הטכנולוגית בקבוצות "שקטות" (Broadcast-only) מהווה מהלך אסטרטגי של הנדסת זרימת המידע. בקבוצה שקטה, המנהל הוא הקול היחיד המותר, מה שיוצר היררכיה מידעית ברורה המדמה עמדת סמכות של "אורקל" מודרני. בניגוד לקבוצות פתוחות שבהן מתקיים דיון שעלול להוביל לביקורת או לחשיפת חוסר ידע, השתיקה הכפויה על המשתתפים משמרת את הילת המומחיות של הגורו.

השימוש ב-WhatsApp Business API מאפשר לארגונים ולגורואים לבצע אוטומציות מתקדמות, לחבר את השיחות למערכות CRM ולנהל קמפיינים עונתיים וסגורים ללקוחות VIP. הטבלה הבאה מפרטת את ההבדלים הטכנולוגיים והאסטרטגיים בין רמות הפלטפורמה השונות:

התשתית הטכנולוגית של ה-API מאפשרת יצירת משפכים שיווקיים (Funnels) מורכבים. משתמשים נחשפים למודעות בפלטפורמות של Meta (פייסבוק או אינסטגרם) עם קריאה לפעולה מסוג Click-to-WhatsApp, ונוחתים ישירות בתוך שיחה אינטראקטיבית שבה הם מקבלים "תוכן בלעדי" או "גישה לקוד הסודי" תמורת הצטרפות לקבוצה השקטה. זהו מעבר דרמטי משיטת ה-Push הקלאסית לשיטת ה-Conversation-First, שבה הטכנולוגיה משרתת את אשליית הקשר האישי תוך שמירה על שליטה מלאה בנרטיב.

אשליית ה'אלגוריתם שפוצח' והנדסת ה'הייפ'

הגורואים נוהגים להשתמש ברטוריקה טכנולוגית המבטיחה "פיצוח של הקוד" או "ניצחון על האלגוריתם". במציאות הטכנולוגית, מדובר בניצול ציני של מנגנוני הדירוג של Meta המעדיפים אינטראקציות בתוך אפליקציות המסרים כדי להשאיר את המשתמשים בתוך ה"גן הסגור" שלהם (וואטצאפ שייכת ל Meta). כאשר גורו מבקש מהקהל שלו "להגיב במילה מסוימת כדי לקבל את המדריך", הוא למעשה משתמש בקהל שלו ככלי להקפצת הדירוג האורגני של הפוסט שלו, בעודו מציג זאת כטובה אישית או גישה למידע אקסקלוסיבי.

השימוש במושגים כמו "Vibe Coding" או "No-code magic" מאפשר לגורו להנגיש את הטכנולוגיה כמעשה קסמים, תוך שהוא מסתיר את המורכבות האמיתית של הנדסת תוכנה ומודלי שפה. הטכנולוגיה, במקרה זה, אינה משמשת להעצמה אלא ליצירת תלות במתווך – הגורו – שהוא היחיד המסוגל "לדבר" עם המכונה בצורה שתפיק תוצאות.

הציר האנושי: פסיכולוגיה של המרת ידע ואפקט דאנינג-קרוגר ההפוך

מהו אפקט דאנינג-קרוגר?

השם מגיע משמותיהם של שני פסיכולוגים אמריקאים: דייוויד דאנינג (David Dunning) ו־ג’סטין קרוגר (Justin Kruger), שחקרו את התופעה ופרסמו עליה מאמר מפורסם בשנת 1999. אפקט דאנינג-קרוגר הוא הטיה קוגניטיבית שבה אנשים לא מיומנים בתחום מסוים מעריכים את יכולותיהם גבוה יותר ממה שהן באמת, בגלל חוסר מטה-קוגניציה להכיר במגבלותיהם, בעוד שמומחים נוטים להעריך את עצמם בחסר, מתוך הנחה שאחרים יודעים כמוהם.

במילים פשוטות, אפקט דאנינג-קרוגר מתאר את פער התפיסה העצמית – במיוחד אצל אנשים שלא יודעים מספיק כדי להבין כמה הם טועים, והשם פשוט מנציח את שני החוקרים שהראו את זה בצורה שיטתית.

מי שמעוניין יכול למצוא ולקרוא בהקלדה: Kruger, J., & Dunning, D. (1999). Unskilled and unaware of it: How difficulties in recognizing one's own incompetence lead to inflated self-assessments. Journal of Personality and Social Psychology

הכוח המניע של תופעת הגורו אינו נעוץ רק בחדשנות הטכנולוגית, אלא במבנה הפסיכולוגי העמוק של המשתמשים בעידן הבינה המלאכותית. המפגש בין הבינה האנושית לזו המלאכותית יוצר עיוותים קוגניטיביים ייחודיים שהגורו יודע לנצל לטובתו האסטרטגית.

הפרדוקס של האוריינות: אפקט דאנינג-קרוגר בראי ה-AI

אפקט דאנינג-קרוגר הקלאסי גורס כי אנשים בעלי מיומנות נמוכה נוטים להעריך את יכולתם בצורה מופרזת. אולם, מחקרים פורצי דרך מאוניברסיטת אלטו (Aalto University) שפורסמו ב-2025 מצביעים על תופעה מדאיגה של "אפקט דאנינג-קרוגר הפוך" בהקשר של בינה מלאכותית. המחקר מראה כי דווקא משתמשים בעלי "אוריינות AI" גבוהה (או כאלה שתופסים עצמם ככאלה) הופכים למעשה ליותר מדי בטוחים בעצמם ופחות מדויקים בהערכת הביצועים שלהם בהשוואה למשתמשים מתחילים.

הבינה המלאכותית מעודדת תהליך של "Cognitive Offloading" (פריקה קוגניטיבית), שבה המשתמשים מאצילים את תהליכי החשיבה והבדיקה למכונה. כתוצאה מכך, הם סומכים באופן עיוור על פלט המכונה ללא חשיבה ביקורתית. הגורו מנצל את הפער הזה בדיוק רב: הוא מציג עצמו כמי ששולט בנבכי המכונה, בעוד שבפועל הוא עצמו עלול להיות קורבן של ביטחון עצמי מופרז המוזן על ידי ה"חנופה" (Sycophancy) של מודלי ה-AI, הנוטים להסכים עם המשתמש כדי להיראות מועילים.

הטבלה הבאה מציגה את השפעת רמת האוריינות על הערכת הביצועים בשימוש בבינה מלאכותית:

פסיכולוגיה של בלעדיות, FOMO ו'קבוצת הליבה'

הקבוצות השקטות בוואטסאפ פועלות על מנגנון ה-Fear Of Missing Out (FOMO) בצורה אגרסיבית. העובדה שהקבוצה היא "סגורה" ושמספר המקומות בה נראה מוגבל יוצרת תחושת דחיפות וערך פסיכולוגי מוגבר. המשתתף מרגיש שהוא חלק מ"מעגל פנימי" (Inner Circle), מה שמעלה את האמון שלו במסרים המועברים בקבוצה וגורם לו להרגיש שהוא מקבל יתרון תחרותי על פני מי שנמצא "בחוץ".

השימוש ב"התחייבויות קטנות" (Micro-Commitments) הוא נדבך נוסף בבניית הנאמנות לגורו. המשתמש מבצע פעולה פשוטה – הצטרפות לקבוצה, הורדת קובץ או תגובה בפוסט – ובהדרגה בונה מחויבות פסיכולוגית למותג של הגורו. תהליך זה מוביל בסופו של דבר לרכישת קורסים יקרים או שירותי ייעוץ, מתוך תחושת אמון שנבנתה לאורך זמן בתוך המרחב האינטימי של הוואטסאפ.

הציר העסקי: כלכלת ההייפ וכלוב הזהב של גרטנר

מחזור ההייפ (Hype Cycle) זהו כלי אסטרטגי של חברת Gartner הממפה את "מסלול החיים" של טכנולוגיות חדשות. המודל מניח שטכנולוגיה לא מאומצת בקו ישר, אלא דרך רכבת הרים רגשית ועסקית: מהתלהבות שיא מוגזמת, דרך אכזבה עמוקה, ועד לאימוץ פרקטי ורווחי. המחקר קובע שהבינה המלאכותית היוצרת סיימה את שלב ה"חגיגות" ונכנסה לשלב ההתפכחות.

"גארטנר" פיתחה מודל שמתאר את המסלול שכל טכנולוגיה חדשה עוברת מרגע פריצתה ועד להפיכתה לכלי יומיומי. המודל מורכב מ-5 שלבים:

1. הטריגר הטכנולוגי (Innovation Trigger): פריצת דרך ראשונית, אב-טיפוס שמעורר עניין.

2. שיא הציפיות המוגזמות (Peak of Inflated Expectations): השלב שבו כולם מדברים על הטכנולוגיה כ"משנה עולם", המניות מזנקות, ויש תחושה שזה יפתור את כל בעיות האנושות.

3. תהום חוסר האשליה (Trough of Disillusionment): זה השלב שבו אנו נמצאים. כאן מגיעה ה"הנגאובר". חברות מבינות שזה יקר מדי, מורכב מדי, או לא תמיד מספק את התוצאות המובטחות. ההתלהבות דועכת, וחלק מהמיזמים קורסים.

4. מדרון ההארה (Slope of Enlightenment): שלב של למידה אמיתית. מתחילים להבין איפה הטכנולוגיה באמת עוזרת ואיך ליישם אותה נכון.

5. מישור הפריון (Plateau of Productivity): הטכנולוגיה הופכת לסטנדרט בשוק ומתחילה להניב רווחים יציבים.

כדי לפצח את המודל העסקי של גורו הבינה המלאכותית, יש להביט בו דרך עדשת "מחזור ההייפ" של גרטנר (Gartner Hype Cycle). נכון לשנת 2025, תחום ה-Generative AI נמצא בעיצומה של הירידה אל עבר ה"תהום חוסר האשליה" (Trough of Disillusionment).

המשמעות עבור "גורו הבינה המלאכותית" מבטא על פי זה את הטיעון שכדי להבין איך אותו "גורו" (משפיען או יועץ בתחום) מרוויח כסף, צריך להבין שהוא פועל בתוך התהום הזו. כשההייפ נגמר, ה"גורו" כבר לא יכול למכור רק "חלומות" או "הבטחות", אלא הוא חייב לספק פתרונות אמיתיים ששורדים את חוסר האשליה של השוק, או לחילופין – הוא עלול להיעלם יחד עם ההייפ.

ניווט בין ה'הייפ' למציאות העסקית

בעוד שהשוק הארגוני הגדול מתחיל להבין שבינה מלאכותית אינה מטה קסמים וכי פרויקטים רבים נכשלים בשלב הפרוטוטיפ או היישום, הגורו פועל במרחב שבין ה"שיא של ציפיות מוגזמות" לבין התהום. המודל העסקי שלו מבוסס על מכירת "פתרונות מהירים" לאלו שעדיין נמצאים בשלב האופוריה או לאלו שרק נכנסים למסיבה, או נבהלו מהנפילה ומחפשים מוצא בטוח.

האסטרטגיה העסקית כוללת את המרכיבים הבאים:

• יצירת "תיאטרון AI": קידום פרויקטים נוצצים שנראים טוב במצגות ובסרטונים קצרים, אך הם חסרי ערך תפעולי ממשי או עומק עסקי.

• מינוף "סוכני AI (AI Agents)": נכון ל-2025, סוכני AI נמצאים בשיא הציפיות. הגורואים מבטיחים אוטומציות מלאות של מחלקות שיווק ומכירות, למרות שהטכנולוגיה עדיין סובלת מבעיות אמינות, הזיות (Hallucinations), תאימות ורגולציה.

• מכירת "הנחיות" (Prompts): הצגת ההנדסה של הפרומפטים כאלכימיה מודרנית שיכולה להפוך כל אדם למומחה ללא צורך בלמידה עמוקה.

הטבלה הבאה מנתחת את שלבי מחזור ההייפ של גרטנר לשנת 2025 והשפעתם על אסטרטגיית הגורו:

משפך השיווק של השתיקה: מהמרה לשימור

העסק של הגורו בנוי כמשפך רב-שלבי שבו הוואטסאפ משמש כחוליה המרכזית לשמירה על לידים "חמים" (Warm Leads). בניגוד לשיווק מסורתי, כאן הדינמיקה היא אישית וסגורה:

1. שלב המשיכה (Attract): שימוש בקמפיינים ממומנים עם רטוריקה של "פריצת דרך" או "הסודות שגוגל לא רוצה שתדעו".

2. שלב המעורבות (Engage): הצטרפות לקבוצה שקטה לקבלת עדכונים יומיים, מה שיוצר הרגל של צריכת תוכן מהגורו.

3. שלב הטיפוח (Nurture): שליחת "ערך מיקרו" (Micro-value) – טיפים קטנים, כלים חדשים או תובנות מהירות המבססות את הגורו כאוטוריטה בלתי מעורערת.

4. שלב ההמרה (Convert): פתיחת חלון הזדמנויות קצר לרכישת מוצר או שירות, המנצל את תחושת הקרבה והדחיפות שנוצרה בקבוצה.

מטאפורות תרבותיות: הקוסם, האלכימאי והשאמאן הדיגיטלי

כדי להבין את העומק הסוציולוגי של תופעת גורו ה-AI, אני אשתמש במטאפורות תרבותיות המבהירות את מערכת היחסים שבין הגורו למאמיניו ואת הפער שבין המיתוס למציאות.

הקוסם מארץ עוץ: הפרגוד השיווקי מול התשתית

המטאפורה של הקוסם מארץ עוץ רלוונטית במיוחד לעולם השיווק הדיגיטלי של AI. הגורו מציג חזות של עוצמה אינסופית, קול רועם (הודעות וואטסאפ מודגשות) ודימויים ויזואליים מרהיבים שנוצרו בכלי AI. אולם, כאשר "מסיטים את הפרגוד", מגלים לעיתים אדם המשתמש באפשרויות בסיסיות ולא עמוקות ואוטומציות פשוטות יחסית כדי לייצר אשליה של תחכום עילאי.

הבעיה המרכזית היא הפער שבין השיווק לתשתית. גורואים רבים משקיעים הון במיתוג ובנראות (ה"קוסם"), אך חסרים את התשתית הטכנולוגית או העסקית לספק את התוצאות שהם מבטיחים. המשתמשים, כמו דורותי וחבריה, מגיעים עם "משאלות כבדות" – אסטרטגיה, מיתוג, או הכנסה פסיבית – ומקווים שהקוסם יספק להם את ה"לב" או ה"מוח" שחסר לעסק שלהם. במובן זה, הגורו הוא הקוסם מארץ עוץ של עידן המידע: הוא מעניק תעודות של חוכמה ואומץ למי שסירבו להכיר בכך שהכוח כבר נמצא בידיהם – הגורו אינו מוכר מתודולוגיה, הוא מוכר קיצור דרך פסיכולוגי לפער שבין ידע וחזון למציאות.

האלכימאי המודרני: הפיכת ה'זבל' הדיגיטלי לזהב

התפתחותה במאה ה 5 לספירה בעת העתיקה. האלכימיה הייתה הניסיון ההיסטורי ליצור חיים יש מאין או להפוך מתכות פשוטות לזהב. הגורו המודרני מבטיח תהליך דומה: הכנסת נתונים גולמיים Data Slop (או AI Slop הוא מונח חדש יחסית המתאר תוכן באיכות נמוכה מאוד, שנוצר באופן אוטומטי על ידי בינה מלאכותית ומציף את האינטרנט) לתוך כור ההיתוך של ה-AI והוצאת "זהב" שיווקי או פיננסי. השימוש במונחים כמו "הקוד הסודי של הפרומפטים" הוא הד רציני לחיפוש אחר "אבן החכמים" שתפתור את כל בעיות היצרנות האנושית. ה"אלכימאי" של ה-AI מוכר את התקווה שניתן לעקוף את העבודה הקשה של למידה והתמקצעות באמצעות "נוסחה" נסתרת שרק הוא מכיר ויודע.

השאמאן הדיגיטלי: המתווך של הריק האלגוריתמי

בתרבות של חוסר ודאות טכנולוגית, הגורו מתפקד כשאמאן דיגיטלי. הוא זה ש"רוקד" עם האלגוריתמים, מפרש את ה"רעש" הדיגיטלי והופך אותו לטקסים מובנים (כמו "רוטינת ה-AI היומית"). השאמאן הדיגיטלי קורא את הנתונים הביומטריים וההתנהגותיים של הקהל שלו ומציע להם "מסע רוחני" של התפתחות מקצועית, שבה הטכנולוגיה היא המדיום לטרנסצנדנציה; התעלות ויכולת מעבר לכל דמיון. הוא המתווך בין המשתמש המפוחד לבין המכונה ה"אלוהית" חסרת הנשמה. הוא ורק הוא יודע איך לתקשר עם האלגוריתם על מנת לגעת ב"נשמה הטכנולוגית". 

ביקורת אסטרטגית: אליטיזם מידע ו'אפרטהייד דיגיטלי'

מעבר להיבט השיווקי הצר, קיימת סוגיה חברתית-מבנית עמוקה. הסגירה של ידע בתוך קבוצות וואטסאפ שקטות מייצרת אליטיזם חדש. הסוציולוג פייר בורדייה דיבר על "הון תרבותי" בסיפרו "Distinction: A Social Critique of the Judgement of Taste", והיום אנו עדים להיווצרותו של "הון בינה מלאכותית" – ידע שאינו נגיש לכלל הציבור אלא רק לאלו שנמצאים ב"קבוצה הנכונה".

כאן אני חייב קצת לחדד ולהיכנס לעומק הדברים אשר נתמכים על מחקריו של פייר בורדיה (אשר עד היום מסתמכים עלייהם ולומדים אותם בדרך אל התואר): פייר בורדייה לא הכיר את קבוצות הוואטסאפ, אך ״ההבחנה״ מספק תשתית חזקה להבנת הדינמיקה שלהן.

בורדייה מראה שטעם – מה נחשב ״איכותי״, ״רציני״ או ״וולגרי״ – הוא לא עניין אישי מקרי, אלא מנגנון שמבטא ומבסס הבדלי מעמד באמצעות הון תרבותי, חברתי וסימבולי.​

ב‑2025 אפשר לראות קבוצות וואטסאפ כזירות בתוך שדות חברתיים (מקצועיים, תרבותיים, עסקיים), שבהן המשתתפים מתחרים על הון סימבולי: יוקרה, נראות, נגישות למידע ״פנימי״. בקבוצות המאופיינות בהון תרבותי גבוה – למשל קהילות אקדמיות או מקצועיות – הבידול מתבטא בשפה, סגנון הומור, ושליטה בקודים דיגיטליים לא כתובים. ההרגלים האינטואיטיביים של המשתתפים – האביטוס שלהם – מכתיבים מה נחשב ״טבעי״ בקבוצה: האם הודעה קולית היא חוסר נימוס או דווקא מחווה אישית; האם גיפים וסטיקרים נתפסים כילדותיים או כחלק מהמשחק. מי שאינו שולט בקודים הללו, מסומן לא רק כ״לא מקצועי״ אלא כמי שמגיע מהאביטוס וממעמד תרבותי אחרים.​

קבוצות סגורות במיוחד, ללא לינק הצטרפות פתוח, פועלות כמועדונים דיגיטליים אקסקלוסיביים: ההשתייכות אליהן מעניקה הון חברתי וסימבולי, וגישה מוקדמת למידע ולמשאבים. כך קבוצות וואטסאפ אינן רק כלי תקשורת ניטרלי, אלא מרחב שבו הטעם, ההון וההשתייכות ממשיכים לייצר הבחנות והיררכיות – בדיוק כפי שבורדייה תיאר ביחס לאמנות, מזון וסגנון חיים.

קבוצת הוואטסאפ היא ה"שדה" המודרני שבו הון תרבותי נמדד ביכולת סינון: הבידול החברתי אינו נובע מעצם החשיפה למידע, אלא מהיכולת להפגין "טעם גבוה" על ידי זיהוי והדפת ה-Data Slop והבטחות השווא של ה"גורואים". היא פעולה אקטיבית של סינון תרבותי. לפי בורדייה, הדרך הכי חזקה להראות שאתה שייך ל"אליטה" היא לא רק על ידי מה שאתה עושה, אלא בעיקר על ידי מה שאתה מסרב לעשות.

במקום שבו הרוב מוצפים בתוכן אלגוריתמי נחות (כמוהו ככל תוכן פח אחר), הקבוצה האקסקלוסיבית משמשת כמחסום של אפרטהייד דיגיטלי מרצון; היא הופכת למרחב שבו חבריה מוכיחים את מעמדם דרך איפוק סגנוני, חשיפה למקורות ראשוניים וזיהוי ה"זיוף" הטכנולוגי – ובכך הופכים ידע דיגיטלי ליוקרה חברתית שאי אפשר לקנות בכסף, אלא רק להוכיח דרך "הטרחה" שבחשיבה ביקורתית; בקבוצת הוואטסאפ, היוקרה אינה נובעת ממה שיש לך (מנוי ל-AI), אלא ממי שאתה (היכולת שלך לבוז לזיוף). ה"הדפה" של הסלופ (ספאם, זבל) היא אקט של כוח: היא מראה שיש לך הון תרבותי גבוה מספיק כדי לא להתפתות ל"קוסם מארץ עוץ". בכך, הקבוצה הופכת ממרחב טכני למרחב של אריסטוקרטיה של תגובה בכסות ידע, שבה כרטיס המועדון היחיד הוא היכולת להוכיח שאינך ניתן למניפולציה או שומר על שקט בשם העדר הדיגיטלי בקבוצה. 

ארכיטקטורה של הדרה והון תרבותי חדש

הקבוצות הסגורות משמשות כ"כבישים מהירים של השפעה" שבהם מידע זורם רק בין אלו ש"בעניינים". זהו מנגנון המייצר מחסומים בלתי נראים בפני אלו שאינם מחזיקים באוריינות הדיגיטלית המתאימה, בציוד הקצה היקר או בזמן הפנוי לעקוב אחר שטף ההודעות. התופעה מחריפה את הפער הדיגיטלי, מה שמוביל למעין "אפרטהייד דיגיטלי" שבו קבוצות מוחלשות, ובמיוחד אוכלוסיות מבוגרות, מודרות מהכלים שיכולים היו לקדם אותן.

הגורואים משתמשים בשפה ספציפית, קודים תרבותיים ומונחים טכניים כדרך לסמן "מי שייך" ומי לא. ידע זה אינו רק אינפורמטיבי; הוא פונקציונלי ליצירת היררכיה חברתית שבה הגורו נמצא בראש הפירמידה, והמשתמשים שואפים תמיד להגיע לרמה הבאה של ה"סודות". זהו מבנה של כוח המזכיר את התיאוריות של גראמשי על הגמוניה – לפי גראמשי, מעמד שליט אינו מחזיק בשלטון רק באמצעות כוח (צבא, משטרה, בתי משפט), אלא בעיקר באמצעות הסכמה – הגמוניה (Hegemony): שימוש בתרבות, מוסר ואינטלקט. זהו השלטון של ה"חברה האזרחית" (בתי ספר, כנסיות, תקשורת, ובימינו – רשתות חברתיות).

ההגמוניה פועלת כשהערכים של המעמד השליט הופכים ל"שכל הישר" של כולם. למשל: אם כולם מאמינים ש"עושר הוא תוצאה של עבודה קשה בלבד", הם יקבלו את הפערים החברתיים כטבעיים ולא ימרדו. המעמד השליט לא צריך להכריח אותנו להאמין בזה; אנחנו מאמצים את האינטרסים שלו כאילו הם האינטרסים שלנו.

היום: ה"שכל הישר" הדיגיטלי אומר ש"חייבים לרוץ אחרי ה-AI כדי לא להישאר מאחור". המשפט הזה הוא הצלחה כבירה של ההגמוניה; הוא גורם לציבור הרחב לצרוך סלופ (Slop) וחלומות של גורואים, מתוך אמונה שזו הדרך היחידה לשרוד, במקום לשאול מי באמת מרוויח מהמבנה הזה.

הניתוק הדיגיטלי כבחירה פוליטית וערכית

מעניין לראות כי במקביל לעליית הגורואים, מתפתחת תופעה של "ניתוק דיגיטלי" (Digital Disconnection). הסוציולוגית אווה אילוז מדברת בספרה "סופה של האהבה" על "קשרים שליליים" – מתאר תופעה חברתית שבה היכולת שלנו ליצור קשרים מחייבים ומתמשכים נשחקת לטובת חופש בחירה אינסופי וצרכני.

בניגוד לעבר, שבו המבנה החברתי דחף אותנו ליצור קשרים (חיוביים), היום המבנה החברתי מעודד אותנו ליכולת להתנתק.

• החופש לא לבחור: אילוז מתארת מצב שבו האדם המודרני מגדיר את החופש שלו דרך היכולת לומר "לא", לעזוב, לעשות "Gosting" או פשוט לא להתחייב.

• צריכת יחסים: היחסים הופכים למוצר מדף. אנחנו בוחנים אנשים לפי "שווי שוק" ומשתמשים בטכנולוגיה (כמו אפליקציות) כדי לייצר זרם אינסופי של אפשרויות שמונע מאיתנו להעמיק באחת מהן.

• אי-ודאות רגשית: הקשרים השליליים מאופיינים בחוסר יציבות. זהו מצב שבו הקשר קיים תחת איום מתמיד של ביטול ברגע שתגיע אופציה "יעילה" יותר.

המציאות שאווה אילוז מבטאת מתכתבת עם גורואים בשם הממבו ג'אמבו של הוואטצאפ וה- AI 

הגישה של אווה אילוז מאירה את הצד הרגשי-חברתי של הטכנולוגיה בה אנו דנים:

1. ה-Data Slop כקשר שלילי עם ידע

כשם שאילוז מדברת על צריכה שטחית של אנשים, כך ה-Data Slop מייצג "קשר שלילי" עם ידע. אנחנו לא מעמיקים בטקסט, אנחנו רק "צורכים" אותו וזורקים. אין מחויבות לאמת או לעומק, אלא רק לגירוי רגעי. הסלופ הוא הביטוי הטכנולוגי של חוסר המשמעות שאילוז מזהה ביחסים המודרניים.

2. הגורו כמשווק של "חופש שלילי"

הגורואים שדיברנו עליהם מבטיחים לעיתים קרובות "חופש מוחלט": הכנסה פסיבית, עבודה מהים, חוסר תלות בבוס. אילוז הייתה רואה בזה את שיא ה"קשר השלילי" – ניתוק של האדם מהמחויבות החברתית, הזוגית ומהסיזיפיות של העבודה לטובת חופש שהוא למעשה ריקנות. הגורו מוכר את היכולת לא להיות קשור לכלום.

3. קבוצות וואטסאפ: הזירה של הניתוק המהיר

בקבוצות וואטסאפ, המושג של אילוז מתגלה בשיאו. היכולת "לעזוב את הקבוצה" בלחיצת כפתור או להתעלם מהודעה (Gosting דיגיטלי) היא הביטוי המובהק ל"קשר שלילי". בקבוצות אלו אין מחויבות עמוקה; הן מתבססות על אינטרס רגעי.

4. האפרטהייד הדיגיטלי כבידוד רגשי

האפרטהייד הדיגיטלי, לפי אילוז, הוא לא רק פער בשרתים, אלא פער ביכולת לייצר קשרים משמעותיים. השכבות שצורכות רק AI וסלופ מאבדות את היכולת לדיאלוג אנושי מעמיק, ונותרות לכודות בתוך מערכת של קשרים "דקים" ושבירים, בעוד האליטה מנסה לשמר קשרים "חיוביים" (סגורים, מחייבים, עתירי הון תרבותי).

הבחירה הפעילה שלא להשתתף, לא להתחבר ולא לצרוך תוכן מסוים כדי לשמור על בריאות נפשית וריבונות אישית. עבור רבים, ההחלטה שלא להצטרף ל"קבוצת ה-AI" היא אקט של התנגדות לכלכלת תשומת הלב הטורפנית. הגורו, לעומת זאת, מנסה להפוך כל ניסיון לניתוק ל"הפסד" של הזדמנות בלתי חוזרת.

מודלים אסטרטגיים לניתוח התופעה

הניתוח בשפה מתמטית מתאר פסיכולוגיה חברתית וכלכלית. בשפה פשוטה, המודל הזה מסביר מדוע אנחנו מרגישים שגורו מסוים הוא "נביא" ועד כמה הכוח שלו יחזיק מעמד.

• E (Exclusivity): רמת הסגירות של הקבוצה והקושי להיכנס אליה.
• A (Authority): הסמכות הנתפסת, המוזנת לעיתים קרובות מאפקט דאנינג-קרוגר הפוך של המשתמשים.
• C (Complexity): מורכבות היישום של המידע. ככל שהמידע נראה מורכב יותר, המשתמש תלוי יותר בגורו כמתווך.
• H (Hype): רמת הרעש הכללי בשוק. בשיא ההייפ, הערך של כל מתווך עולה, אך כשההייפ יורד (התהום של גרטנר), רק בעלי הערך הממשי שורדים.

1. המונה (מה שמגדיל את ערך הגורו): "אפקט המועדון הסגור"

כדי שגורו ייחשב לבעל ערך גבוה (V), הוא צריך שני דברים שפועלים לטובתו:

• בלעדיות (E): ככל שיותר קשה להיכנס לקבוצה שלו (תשלום גבוה, סינון, "סודות"), כך אנחנו מעריכים אותה יותר. אנחנו אומרים לעצמנו: "אם זה היה פשוט, כולם היו שם", "אני שייך לקבוצת אליטה מצומצמת".

• סמכות (A): כאן נכנס הביטחון העצמי של הגורו. המודל מציין שאנשים שלא מבינים בתחום (כמו AI) נוטים להעריץ את מי שמפגין ביטחון מוחלט, גם אם הידע שלו שטחי.

2. המכנה (מה שעלול לשחוק את ערך הגורו): "מבחן המציאות"

כאן המודל הופך למעניין באמת. הוא טוען ששני גורמים דווקא מחלישים את הערך של הגורו בטווח הארוך:

• מורכבות (C): אם המידע שהגורו נותן הוא מסובך מדי ליישום, לאורך זמן המשתמש יתייאש. גורו טוב יודע "לתווך" את המורכבות, אבל אם הוא משאיר אותה גבוהה מדי, הערך שלו בעיני הקהל ירד כי לא רואים תוצאות בשטח.

• הייפ (H): זהו גורם "מרעיש". כשיש טירוף סביב ה-AI, כולם נראים מומחים. אבל כשההתלהבות נרגעת (מה שנקרא "התפכחות מאשליות" בגרף של גרטנר), הקהל הופך לביקורתי יותר. הגורו "נשחק" בתוך הרעש הכללי.

הנוסחה אומרת שערך הגורו (V) נמצא בשיאו כאשר הוא נתפס כבלעדי וסמכותי מאוד, בזמן שהשוק עדיין מבולבל ומלא ברעש (Hype).

הסיכון של הגורו הוא ביום שבו הטכנולוגיה הופכת לנגישה ופשוטה (C יורד) וההייפ נרגע (H יורד) – אז הקהל כבר לא צריך "מתווך" ודורש לראות ערך מקצועי אמיתי.

המחשת התופעה באמצעות "גרף מחזור הגאות של גרטנר"

הנוסחה שתארתי מתייחסת ישירות למחזור החיים של טכנולוגיה. הגורו פורח בנקודת ה"ציפיות המוגזמות", אך הערך האמיתי שלו נמדד כשהשוק מתפכח. להלן גרף ה"הייפ סייקל" של גרטנר:

• Technology Trigger (מפעיל טכנולוגי / פריצת דרך טכנולוגית): זהו השלב שבו נולדת טכנולוגיה חדשה או מתרחשת פריצת דרך משמעותית המעוררת עניין ציבורי ותקשורתי רחב. בשלב זה לרוב אין עדיין מוצרים מסחריים בשלים, והכדאיות הכלכלית אינה מוכחת.
• Peak of Inflated Expectations (שיא הציפיות המנופחות): בעקבות הפרסום הרב, הציפיות מהטכנולוגיה החדשה נוסקות לגבהים לא מציאותיים ומוגזמים. זהו שיא ה"הייפ", שבו ישנם סיפורי הצלחה בודדים לצד כישלונות רבים.
• Trough of Disillusionment (שוקת האכזבה / התפכחות מאשליות): בשלב זה, ההתלהבות פוחתת כשהטכנולוגיה אינה עומדת בציפיות המנופחות, והמשקיעים והציבור מתחילים להתפכח מהאשליות. חברות רבות בתחום נסגרות, וההשקעות נמשכות רק אם הספקים ששרדו מצליחים לשפר את מוצריהם.
• Slope of Enlightenment (מדרון ההארה / מדרון הנאורות): העניין מתעורר מחדש באופן מתון, והבנת היתרונות והיישומים המעשיים של הטכנולוגיה מתחילה להתבהר. מופיעים מוצרים מדור שני ושלישי, וחברות נוספות מתחילות לבחון פיילוטים.
• Plateau of Productivity (מישור הפרודוקטיביות / שלב הפרודוקטיביות): הטכנולוגיה מגיעה לבשלות ומאומצת באופן נרחב בשוק. הקריטריונים להערכת הכדאיות ברורים יותר, והטכנולוגיה מספקת תועלת ממשית ומוכחת.
• Visibility (נראות ציר Y) מתאר את רמת הציפיות, הפרסום והחשיפה התקשורתית שהטכנולוגיה זוכה לה לאורך זמן (ציר X הזמן).

הגרף מראה לנו שכל טכנולוגיה חדשה עוברת מסלול רגשי-שווקי מהתלהבות מוגזמת, דרך אכזבה, אל איזון בוגר. החוכמה היא לא להיבהל מהשפל ולא להתמכר לשיא, אלא להבין איפה על העקומה אנחנו נמצאים – ולהתאים לזה את הציפיות, ההשקעות והאסטרטגיה.

מודל 'השתיקה המניבה' (The Silent ROI Model)

האסטרטגיה של הגורו הישראלי מבוססת על שלושה עמודי תווך עסקיים:

1. סינון (Filtering): הקבוצה השקטה מסננת את ה"רעש" האינסופי של חדשות ה-AI, ובכך חוסכת למשתמש את ה"מסע המפרך" של חיפוש ידע עצמאי.

2. עיבוד (Processing): הגורו מעבד את הידע הטכני המורכב להוראות פשוטות (Prompts) הניתנות ליישום מיידי.

3. הפצה (Distribution): שימוש בוואטסאפ כערוץ "אישי" המבטיח קריאה ומייצר תחושת דחיפות שאינה קיימת ברשת, אימייל או בניוזלטר.

סיכום ומסקנות אסטרטגיות

תופעת גורו הבינה המלאכותית וקבוצות הוואטסאפ השקטות בישראל היא תוצר של מפגש בין טכנולוגיה משבשת לבין צרכים אנושיים עמוקים של השתייכות, ביטחון וקידמה. הניתוח המקיף מעלה מספר תובנות אסטרטגיות למנהלים וארגונים: וכמובן לאדם הפרטי – לך הקורא!

• היזהרו מהפרדוקס של המומחיות: הביטחון העצמי המופרז של "אורייני ה-AI" עלול להוביל לטעויות אסטרטגיות קשות. ארגונים חייבים להטמיע מנגנוני בקרה וחשיבה ביקורתית שאינם נסמכים רק על פלט המכונה או על עצות של "מומחים" מטעם עצמם.

• המעבר מ'הייפ' לערך: ככל שאנו צוללים לתוך "תהום חוסר האשליה" ב 2026, הערך האמיתי לא יימצא ב"סודות" של קבוצות וואטסאפ, אלא בבניית תשתיות נתונים איכותיות (AI-ready data) וניהול מודלים (ModelOps).

• ריבונות על הנתונים: הכללת וואטסאפ באסטרטגיית הארגון מחייבת תשומת לב יתרה לפרטיות ולרגולציה. השימוש בקבוצות שקטות עשוי להיות כלי שיווקי יעיל, אך הוא אינו תחליף למערכת יחסים מבוססת אמון ושקיפות עם הלקוח.

הניתוח מתאר חברה שנשבתה בקסם קבוצות וואטסאפ סגורות, שבהן "גורו הבינה המלאכותית" מרכז ידע, תשומת לב וסמכות תחת מסך של חדשנות טכנולוגית. במרחבים שקטים אלו נבנית אשליית בלעדיות וקִדמה, אך בפועל מתגבשים מנגנונים של תלות, היררכיה ואפרטהייד דיגיטלי – מי שבפנים מרגיש חלק ממעגל מצומצם של יודעי דבר, ומי שבחוץ מודר מהון הידע החדש ומההזדמנויות הנלוות אליו.

בתוך כך, החברה עוברת שינוי פסיכולוגי-חברתי עמוק: במקום ידע פתוח ושיח ביקורתי, נוצרות בועות סגורות של "אמת" מנוהלת, המבוססת על פחד מהחמצה (Fomo), הסכמה שבשתיקה, רצון להיות שייך וחלק מקבוצה; על פריקה קוגניטיבית אל המכונה ועל האמונה שמתווך אחד יודע "לדבר עם האלגוריתם" טוב מכולם. שימוש ציני בשפת טכנולוגיה ואבולוציה ("לנצח את האלגוריתם", "קוד סודי", "סוכני AI") מצדיק ריכוז כוח בידי הגורו, בעוד שהשקט בקבוצה, פחד מביקורתיות, חוסר הזדהות והקלות של להעלם או להתנהג כמצופה – היעדר הדיון – הופך לארכיטקטורה של שליטה: פחות שאלות, פחות פיקפוק, יותר אמונה. כך מתברר שהחידוש האמיתי אינו הטכנולוגיה, אלא צורת השליטה: אותה לוגיקה ישנה של אליטות, הגמוניה והון תרבותי – רק הפעם עטופה בפרומפטים, אוטומציות ושפה דיגיטלית נוצצת שמזמינה אתכם למעגל הסגור בוואטצאפ.

תופעת קבוצות מידור היא לא נחלת גורו ה AI בלבדו – אלה תופעה מנורמלת של מודל וואטצאפי עיסקי – בסופו של יום, הגורו הוא דמות מעבר – המתווך שמופיע ברגעי הכאוס ורוכב על גל זמני של מהפכה טכנולוגית. ככל שהטכנולוגיה תבשיל ותהפוך לחלק בלתי נפרד מתשתיות הארגון, כך יפחת הצורך ב"אלכימאים" וב"קוסמים", והידע יחזור להיות נחלת הכלל, מבוסס על תוצאות עסקיות מוכחות ולא על הבטחות של שתיקה או מעגל סגור ומצומצם. הדרך קדימה מחייבת אימוץ של "חוסן קוגניטיבי" ופיתוח מנגנוני ביקורת עצמיים, כדי שלא נמצא עצמנו עומדים מול קוסם ללא כוחות, בממלכה שנבנתה על פרומפטים מקש.